אברהם תיקן תפילת שחרית. יצחק תיקן תפילת מנחה. יעקב תיקן תפילת ערבית. יהא אדם זהיר בתפילת המנחה. חשיבות תפילת מנחה. הטעם לשם 'מנחה'. תמיד של שחר. תמיד של בין הערביים. זמן תפילת מנחה.
מדוע נחתם גזר דינם של דור המבול על הגזל. גדול השלום. ההבדל בין דור המבול לדור הפלגה. ספר התניא - אין לשנוא אדם מישראל. כיצד אפשר לשנוא ולאהוב. אהבת ישראל.
אברהם איתן האזרחי. חסד ואמונה. שלוש עשרה מידות של רחמים. זריזותו של אברהם. שכר מעשיו של אברהם: מן, עמוד הענן ובאר. החסד של איוב. גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה.
לבן רימה את יעקב. עבודתו של יעקב אצל לבן נעשתה במסירות ובנאמנות. דיני העובד. אסור לעובד להתבטל בעבודתו. גזל זמן. הנהגתו של אבא חלקיה נכדו של חוני המעגל. עבודתו המסורה של חנוך.
לדעת הרמב'ם, המהר'ל מפרג בספרו גור אריה, האברבנאל ואור החיים, שמעון ולוי עשו כהלכה בתושבי שכם. יעקב כעס על רצונם להרוג את יוסף.דגלו של שמעון - שכם. תגובה קשה יוצרת הרתעה.
חלומות יוסף. דברי חלומות. בעל החלום. בלי דברים בטלים. רמב'ם. שולחן ערוך. מהרהורי ליבו. פיל בחור של מחט. רבי יהושע בן חנניא. שבור מלך פרס. שמואל. 'בעל החלומות'. ריחיים של זהב. רמב'ן.
'לא יסור שבט מיהודה'. דיני המלך. האם יתכן שיהיה מלך שלא משבט יהודה. מדוע כעסו ה' ושמואל על בקשת המלוכה. נבואת אחיה השילוני. מלכות ירבעם. העונש של בית חשמונאי בגלל שמלכו.
אברהם קנה את מערת המכפלה מעפרון. אדם ניכר בכוסו, כיסו וכעסו. אליהו נענה בתפילת המנחה. חשיבות תפילת מנחה. מכבדים את הגוי לפי עושרו. גנות מידת צרות העין. איסור לקיחת ריבית. מידת החסד של אברהם.
האם אליעזר עבר על איסור לא תנחשו? רמב'ם, ראב'ד, ספורנו, כסף משנה. מידות טובות בעם ישראל: רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים. אבן עזרא: מטרת סיפור קניית מערת המכפלה.
דרכו של איש לחזר על אישה. חתן. אבידה. אליעזר. מצווה בו יותר משלוחו. אסור לקדש אישה עד שיראנה. שו'ת הרמב'ם. אגרות משה. איסור יציאה לחוץ לארץ. זיווגו של יצחק.
מידת הזריזות שראה אליעזר אצל רבקה. הזריזות של אברהם. מסילת ישרים בשבח הזריז. זריזותו של דוד לבניית המקדש ולהמלכת שלמה. זריזים מקדימים למצוות. ריצה בשבת לשמוע דבר תורה. מכשירי מילה בשבת.
שליחותו של אליעזר. יפה שיחתן של עבדי אבות. 'אולי לא תלך האישה אחרי'. המגיד מדובנא. 'השוחד יעוור עיני חכמים'. רב ענן ואליהו הנביא. סדר אליהו רבה. סדר אליהו זוטא. רבי ישראל מסלנט באגרת המוסר.
