ציווי ה' למשה לדבר עם פרעה. 'הן בני ישראל לא שמעו אלי'. אחד מעשרה קל וחומר שבתורה. 'ויאמן העם וישמעו'. מכילתא: נגאלו בשכר האמונה. חזקיהו. שבנא. ישעיהו: קשר רשעים אינו מהמניין. מפלת אשור.
מדוע נאמרה מצוות תפילין כבר במצרים? פירוש המילה תפילין. מדוע יש ארבעה בתים בתפילין של ראש? מדוע מניחים גם תפילין של יד וגם תפילין של ראש? מדוע מקדימים הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש?
חלוקת עשרת הדברות. יחס האדם אל הבורא. יחסו של האדם אל הברואים. מצוות שבת וכיבוד אב ואם. הסיבה למצוות כיבוד אב ואם. שלושה שותפים באדם. חידושי תורה בשבת. כיבוד האם של רבי טרפון.
עליית משה להר סיני. אין מוקדם ומאוחר בתורה. ספר הברית. הכתרים שקשרו המלאכים. מי גילה רז זה לבני. כל שמעשיו מרובים מחוכמתו. הישרים והצדיקים. גדול המצווה ועושה.
בניית המשכן. לוחות העדות. משכן העדות. ארון עצי שיטים. שולחן עצי שיטים. מנורת זהב. יאשיהו גנז את הארון. אין נבואה בבית שני. יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן. המחלוקת בין חכמי ישראל. תלמידי שמאי והלל.
'בושש משה לרדת מן ההר'. בחטא העגל בקשו למצוא מחליף למשה. סיבה לכעס על עם ישראל. מגילת המקדש. בית שני. פר חטאת של יום כיפור מכפר על העגל והשעירים על מכירת יוסף.
"חכם לב" הוא מי שמשתמש בחוכמתו לטובה והתנהגותו מעידה על חוכמתו. כיצד מתאהב שם ה' על הבריות. יראת ה' היא חוכמה. חשיבות החוכמה ומעלתה. תלמיד שגלה לעיר מקלט.
ספר שמות הוא ספר הגאולה. השראת השכינה במשכן. עבודת ה' באהבה וביראה. מתן תורה. מעשר שני. מותם של נדב ואביהוא בחנוכת המשכן. מותו של עוזה בהעלאת הארון. שבירת הכוס בחתונה. השיר של רב המנונא בחתונה.
המטה של אהרון הפך לתנין ובלע את מטות החרטומים. גם החרטומים עשו מכות דם וצפרדע. הכישוף שבמצרים. מחלוקת רמב"ם ורמב"ן אם יש אמת בכישוף. מדוע נענשו המצרים. מה מסמל המטה שהפך לתנין.
הכבדת הלב של פרעה. שלילת הבחירה ומניעת התשובה. רמב'ן: הכבדת הלב רק במכות האחרונות. רמב'ם: הכבדת הלב כעונש. הכבדת הלב של סיחון ושל הכנענים. מלחמת גוג ומגוג.
ה' ציווה את משה ואהרון להתייחס בכבוד אל עם ישראל גם אם הם יפגעו בהם. יחס המנהיג לציבור. אסור למנהיג לזלזל בציבור. כל ישראל בני מלכים הם. הסיבה בליל הסדר כדרך המלכים.
'והאיש משה עניו מאוד'. בחטא העגל משה תלה בזכות האבות. חזקיהו תלה בזכות עצמו ותלו לו בזכות אחרים. ספר נחמיה לא נקרא על שמו בגלל שהחזיק טובה לעצמו. רמב'ן: המתגאה על הבריות- מורד במלכות שמים.
רמב'ם: ישראל מצווין על קידוש ה'. תודוס איש רומי: חנניה, מישאל ועזריה למדו קל וחומר מהצפרדעים, ולא השתחוו לפסל של נבוכדנצר בבקעת דורא, כמסופר בדניאל ג'.
